רעש ודחיפה והאדמה שלנו (או גדול ביפן קטן בפלייליסט דוט קום)
עוד פוסטים מאת shoegazer
אני לומדת דרך הפוסטים שלי!!!
החלטתי שאכתוב פה על כל מה שאני רוצה ללמוד עליו. לא בהכרח מוזיקה שאני אוהבת, אבל כזו שמסקרנת אותי. כתיבת הפוסט היא תמריץ נהדר בשבילי לעשות תחקיר מקדים וכך אני הולכת ומחכימה והופכת למפלצת תאבת ידע. אז הנה תוצאות המפגש של שוגייזר עם שלושה הרכבים – תנסו להתייחס לפוסט הזה כמסע אינטלקטואלי. לא לבעלי קיבה רגישה!
Marnie Stern
(כתב פה מאד יפה Seliko עליה ובכל זאת -אני נשארת נאמנה לפוסט המקורי בדה מרקר במלואו)
תראו איך המוח עובד בדרכים נסתרות. השם מארני מעורר אצלי קונוטציות של בחורה אנגליה, בלונדינית עם שיער אסוף בפקעת וצוארון גולף. מאופקת.
הסיבה היא פשוטה! אני חושבת על מארני של היצ'קוק. הבלונדה שלי היא בת דמותה של טיפי הדרן. למה צווארון גולף? זה כנראה מתקשר אצלי באיזשהו אופן לאותו רוצח שחונק באמצות עניבה.ניחשתם נכון, הזרם האסוציאטיבי שלי קפץ היישר לסרט אחר של היצ'קוק- פרנזי.
כל הקונוטציות החיוביות הללו הן כנראה הסיבה שנתתי לה הזדמנות מלכתחילה.כי למעשה, מארני סטרן נראית כמו מגה בייב מהוואלי של בברלי הילס. אז מה הסיפור איתה?יש לה קול שטוח. טכניקת ה Finger Tapping שלה על הגיטרה נראית לי סקסית בערך כמו מקרמה. .
ואולי הבעיה שלי איתה הינה שהיא נראית כמו נערת הגלגל. היא נראית לי כאילו היא כ"כ נהנית ממה שהיא עושה.אולי יותר מדי נהנית. אני אוהבת את הרוקרים שלי מיוסרים. דרמה קווינז איף יו וויל.
ממה היא משועשעת כל כך?
זה מזכיר לי את הכבשים הוורודות ברמת החייל.המצב בהייטק בקאנטים. מפטרים על ימין ועל שמאל. אבל באמצע רחוב הברזל. בכיכר, שתלו כבשים ורודות. האם זה לרגל פתיחתו הקרבה של בית חולים אסותא? אין ספק, פתיחתו של בית חולים היא מאורע מלבב. יום אסוני הוא יום ששוני.
טוב נירגע. מארני לגמרי מגניבה. והיא דווקא לא מהוואלי כי אם מניו יורק. אם הייתי בת 15 בטח הייתי מאד מתלהבת.היא מאד מוערכת כמוזיקאית ,פה זוכה בתואר הגיטריסטית של השנה, שם בתואר אלבום ה Punk
המוערך של השנה. והיא כן באה ממקומות מוזיקליים טובים. למשל אני יכולה להישבע ששמעתי בה באחד השירים קצת מרקיורי רב המקודמים.גם נראה לי שכיף לראות אותה בהופעה. נניח היתה באה לזאפה. הייתי הולכת.
הלאה במסעי.
Deerhoof
הרכב מסן פרנציסקו (חברים ללייבל בו חתומה גם מרני סטרן - Kill Rock Stars )
דיסוננס, דיסהרמוניה, מבנה שירי לא קונבצניונלי, הרבה אילתורים. לא סימטרי. הם חלק מהתארים בהם עושים שימוש כדי לסווג את המוזיקה של Deerhoof.קשה לסווג את ההרכב הזה.
הוא חווה מספר שינויים פרסונלים ועוד יותר תפניות סגנוניות
הסולנית סטומי מצוזאקי, דמות מרכזית בהרכב, הצטרפה היישר מיפן כשהגיעה לסן פרנציקסו ללמוד קולנוע . בגלגולים מוקדמים של הלהקה, היא שרה לתוך מיקרופון עשוי עיסת נייר ,חבושת אוזניות של ווקמן. הקול שלה ילדותי ולעיתים יש לה נטייה להישמע כמו עוד כלי נגינה בהרכב. בהמשך היא גם למדה לנגן על בס.
ההרכב נמצא בעשייה מתמדת. למשל, רק בשנים 2003-2005 הם הוציאו רצף של שלושה אלבומים.כל אחד מהם קיבל הכרה רחבה יותר מקודמו.
אפרופו אלבומי קונספט, להרכב נטייה לכיוון של אלבומים כאלו .כך למשל אלבומם Milk man
החל כדמות אנימציה . הטקסטים והמוזיקה סיפרו את סיפורו של דמות מצויירת שפירות מעטרים את גופה , הלוקחת ילדים למסעות קסומים באמצע הלילה
אני לוטשת עיניים לכיוון ההרכב הזה כבר כמה שנים טובות, אבל מעולם לא התעמקתי עד כה.
בטיוטה הראשונית של הפוסט הזה, כתבתי את המשפטים הבאים:
"יש לי בעיה עם ההרכב הזה.למשל באותו אלבום "מילק מן" הם הקליטו כל כלי נגינה לחוד ולא ניגנו יחד כלהקה.באלבום מאוחר יותר, The Runners Four( אלבום כפול), כל אחד מחברי הלהקה אמור לתרום . כל אחד קיבל הזדמנות לשיר . הכל נראה לי כמו תרגיל מתחכם
.לזכותם של דירהוף אומר שהם מאד יצירתיים, לא שיגרתיים ומעניינים. אבל נראה לי קצת כאילו בכל אלבום הם קצת ממציאים עצמם מחדש ואני אוהבת יציבות ועקביות.לא אוהבת מהפכות אצל המוזיקאים שלי. אתן דוגמא- ג'יימי לידל הוציא תחת Warpאת אלבומו הראשון, מלא בצפצופים במיטב המסורת הוורפית ואז הוא הביא אותה באלבום מופת בשם Multiplyכל העולם נפל מהרגליים מהאלבום הזה. אבל לי הפריע דבר אחד- הוא לא הרגיש לי אותנטי. איך יכול בחור צעיר ולבן שעד לא מזמן התעסק בClicks and Cutsלהישמע פתאום כמו התגלית האחרונה של מוטאון????"
אז זה מה שכתבתי. ואז הקשבתי במהלך השבוע עוד כמה פעמים לאלבום האחרון שלהם. אני אוהבת אותם!!! אני יכולה לומר שמבין שלושת ההרכבים שאני מעלה פה הם החביבים עליי .הם מעניינים והם לא מאד רחוקים מסטראולאב האהובים עליי מאד. הם פשוט לא עטופים בצלופן של סטראולאב.
סיפור אהבה מתהווה כאן לנגד עינכם.
Melt Banana
הרכב נויז- רוק יפני עם נגיעות אלקטרוניות נסיוניות. הוקם ב91 והוציא עד היום תשעה אלבומים. אלבומם האחרון –"הדילמה של במבי" יצא באפריל 2007
ב97 הם הקימו חברת תקליטים משלהם בשם A-Zap
סיפור מצחיק עם המתופפים שלהם. המתופפים שלהם עזבו באופן סדרתי, ולכן אין להרכב מתופף קבוע. נטען לגבי אלבומםCell Scapeשהם השתמשו בו במכונת תופים ולא בתיפוף חי והנושא נתון לויכוח בקרב מעריצים. הגיטריסט מנגן טכניקות יוצאות דופן.למשל חפיפה של שני ריפים של גיטרה, סימולציה של לייזר וסירנות ואפקטים שונים ומשונים.
אמנם ההרכב מתייחס לעצמו ובמיוחד לחומרים המאוחרים שלו כפופ , אבל הוא רחוק משם. אכן החומרים המאוחרים נגישים יותר.נכון, הסולנית אונוקי אפילו מפסיקה בשיר אחד לנבוח וממש שרה.
מרבית האלבומים של ההרכב הםLo Fi במכוון, למורת רוחם של חלק מחברי ההרכב-זה עובר לא משהו ברדיו(איזה רדיו משמיע אותם?) ולכן האלבומים האחרונים נעים יותר לכיוון היי פיי
ההרכב מרבה לבצע גרסאות כיסוי –בין השאר לנינה סימון, Birthday Party הסטוג'ס, דד קנדיז ,בלונדי , המי , ביצ' בויז ,קראפטוורק וטום טום קלאב. בהופעות הם חיממו את ג'ים אורורק ,לו ריד,
Tool מלווינס מיסטר באנגל.
מרני סטרן אגב , מציינת את Melt Banana בין ההשפעות שלה
טוב, זה הרכב מגניב ויצירתי. אין ספק. שונה. להגיד שאני משתגעת עליו מבחינה מוזיקלית? נויז לא ממש עושה לי את זה. התלהבתי מהקליפים ומהצבעוניות של הלהקה. חשבתי שתהנו מהחשיפה אז הנה הם פה. אבל תכלס- אצל רופא השיניים שלי יש קולות מלבבים יותר.
____________________________________________________________
הקליפים:
Deerhoof –Fresh Born
Melt Banana-Sick Zip Everywhere
תגים: Deerhoof, kill rock stars, Marnie Stern, melt banana, דירהוף, מארני סטרן